משפט יומי 3 באוגוסט

" 'אף אחד לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים,' אנו אומרים. 'אנו עושים מאמץ כדי להתקדם, לא כדי להגיע לשלמות.' 'הנחות' כאלו רק מעכבות את החלמתנו. הצעד השישי קורא לנו להיות לגמרי מוכנים [לכך] שאלוהים יסיר את כול פגמי האופי שלנו. אלו מאיתנו שעושים צעד זה במחויבות המלאה הנדרשת כדי שהוא באמת יצליח, אכן שואפים להגיע לעידון המוחלט של אופיינו."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע'
44
בצעד שש אני משתמשת באהבה, בתובנה ובחזון, כדי להרפות מן הזהות הנוכחית שלי ומן הדימוי שיש לי על עצמי, וכדי לפתוח את עצמי לגדילה ולהחלמה. אני זוכרת את האידאלים שלי ואת חלומותיי, ושמה לב אליהם. הצעד השישי איננו כרוך בכך שאהיה נתונה לשליטה, או שמישהו יכפה עליי לשאוף לשלמות, כפי שהמחלה שלי גורמת לי להאמין.

להפך, אני מתכוננת להיות קלה יותר: להיות אני במלוא מובן המילה, להיות מודעת באופן שלם יותר, ולחיות על פי נטיות לבי. אני רואה בעיני רוחי אני חדש, שכוונתו להניח לכוח העליון שלי ולניסיון שלי לקרב אותי למי שאני באמת. בעוד שדבר זה, לפעמים, הוא תהליך הדרגתי הכרוך בהרהורים, אני נמצאת בצעד השישי גם בכל פעם שאני מתייחסת לחיי בפתיחות, לקבל מה שהרגע עשוי להראות לי.