משפט יומי 27 ביולי

"הודינו שאנו חסרי אונים לגבי האוכל – שאבדה לנו השליטה על חיינו."
–    צעד אחד

יום אחד, כשהכנתי לעצמי את האוכל שלי, והתאמצתי לעשות זאת "כמו שצריך," "להבין את זה," ו"לשלוט בזה," זיהיתי ש"שליטה איננה אחת מן ההבטחות." אני חסרת-אונים בכל הנוגע לאוכל שלי, לחשיבה שלי ולחיי, ותמיד אהיה. כל ניסיונותיי בשליטה הביאו אותי לאותו מקום שוב ושוב – אובדן שליטה. למעשה, כך היה כל הזמן שהייתי בדיאטה. הייתי המקבילה באו.איי. ל"שתיין פיכח".
ישנו כוח, שאותו אני בוחרת לכנות אלוהים, שיכול להחזיר לי את שפיות-דעתי, את פכחוני ואת ההימנעות. אינני יכולה לעשות זאת בכוחות עצמי, לא יותר מכפי שאני מסוגלת להיפטר מפגמי האופי שלי. העבודה על שנים-עשר הצעדים פירושה ללמוד לקבל את המתנות מן הכוח העליון שלי – נכונות, כניעה, שפיות, שלוות-נפש וענווה. אלוהים עושה עבורי מה שאין ביכולתי לעשות למען עצמי, כדי שאוכל לשאת את הבשורה הזאת לאחרים שעדיין סובלים. אינני יכולה לשמור על התוכנית שלי, מבלי למסור אותה הלאה; אינני יכולה למסור אותה לאחרים מבלי שאסכים לקבל אותה.