משפט יומי 21 ביולי

"לעתים קרובות גרמנו לעצמנו בעיות, מכיוון שלא הבנו שיש סוגים מסוימים של אכילה שעמם אנו מסוגלים להתמודד בנוחות, וסוגים אחרים שאיתם קשה לנו להתמודד."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 16

אמירה זו יוצרת דימוי של איזון בין חלקו של הכוח העליון שלי, לבין חלקי-אני בנסיבות כלשהן בחיים. ו"איזון" הוא ה"שפיות" החמקמקה שאליה מתייחסים בצעד שתיים: "הגעתי לאמונה, שכוח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיותי." לעתים כה קרובות במחלה שלי, השתמשתי ב"חשיבה קסומה", מתוך תקווה שנסיבות מסוימות תיפתרנה מעצמן.

אולם בהזדמנויות אחרות התאמצתי ללא-הועיל וללא הכוונה מאלוהים בתור מצפן.
כשהיה מדובר בהחלמה גופנית, ובאימוץ תוכנית אכילה, תמיד ניסיתי מה שמישהו אחר עשה. לבסוף למדתי מן הניסיון, שתוכניות אוכל של אחרים לא מתאימות לי. הכפייתיות נשארה איתי, עד שהתפללתי לקבל הדרכה, כדי להגיע לתוכנית האוכל שתתאים לי ביותר. לאחר מכן התפללתי לנכונות לעשות את המאמץ, לבצע את תוכנית האוכל ארוחה אחת, יום אחד בכל פעם. כתוצאה מכך אני הולכת לאו.איי., משוחררת מן הכפייתיות, מזה שנה כמעט.

כשהיה מדובר בהחלמה גופנית, ובאימוץ תוכנית אכילה, תמיד ניסיתי מה שמישהו אחר עשה. לבסוף למדתי מן הניסיון, שתוכניות אוכל של אחרים לא מתאימות לי. הכפייתיות נשארה איתי, עד שהתפללתי לקבל הדרכה, כדי להגיע לתוכנית האוכל שתתאים לי ביותר. לאחר מכן התפללתי לנכונות לעשות את המאמץ, לבצע את תוכנית האוכל ארוחה אחת, יום אחד בכל פעם.