משפט יומי 15 ביולי

"רבים מאיתנו חשבו על התאבדות. כמה מאיתנו ניסו זאת."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים,
ע' 8

נהגתי לשנות את דעתי (פעמים רבות!) לגבי סוג האוכל וכמותו. ברור, שאילו הייתי מנסה להתאבד ומסיימת כמתה, לא הייתה שום אפשרות לשנות את דעתי!
נמנעתי מהתחייבויות, מפני שלא יכולתי לסמוך על עצמי שאמלא אותן. או שהייתי מבטיחה דברים בחיפזון, מכריחה את עצמי לקיים אותם, אבל הייתי שונאת "להיות מנוצלת".
אני חייבת לתכנן ולהתחייב, ואני חייבת לעשות זאת בזהירות. לאחר מכן עליי לעשות מה שאמרתי שאעשה. כשהתחלתי למסור את האוכל שלי למאמנת באו.איי. ולדבוק בהתחייבות הזאת, התועלת הראשונה שהפקתי הייתה ביטחון רב יותר בכך שיש ביכולתי להתחייב ולקיים התחייבויות נוספות, למשל להשלים מטלה בעבודה.
כיום, אני אכן מתכננת את הארוחות שלי בקפידה; אני מתבססת הן על מה שהגוף שלי צריך באמת, והן על המאכלים שאיהנה מהם בשעת הארוחה (חסל סדר ההלקאה העצמית בכך שאני מתכננת אוכל לא-טעים רק כדי להעניש את עצמי). ההערכה העצמית שלי תלויה בכך שאוכל להתחייב ולמלא את ההתחייבויות שלי.