משפט יומי 14 ביולי

."..על ידי כתיבת תלונותינו שחור על גבי לבן, אנו שמים למעשה גבול סביבן."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 58

הכתיבה הייתה חלק מן ההחלמה שלי למן ההתחלה. אני מתחילה את היום שלי בתפילה על הברכיים, ולאחר מכן בכתיבה. הכתיבה שלי היא המשך של זמן התפילה שלי, כי היא נעשית בצורה של כתיבת מכתב לכוח העליון שלי.

אני פורשת בפניו כל מה שקורה לי: את הפחדים, את הדאגות, את השאלות, את הכשלים ואת ההצלחות שלי.
במקום שהמחשבות יצופו להן בראשי ללא התחלה וללא סוף, הן לובשות צורה וממדים כשאני כותבת אותן. ברוב המקרים, תוך זמן קצר, אני מקבלת תשובות לשאלותיי, ניחומים על כשלונותיי. במילים אחרות – כל מה שאני זקוקה לו. הבעיות שלי אינן נראות גדולות כל-כך כשיש להן גבולות תוחמים. אני רוכשת פרספקטיבה חדשה בקשר לדברים, ורואה פיתרונות במקום שקודם לכן ראיתי רק תוהו-ובוהו. כיום אני נכונה להקדיש חמש-עשרה דקות כדי להעלות על הכתב מה שמתרחש בראשי, כדי שאוכל לראות בבהירות רבה יותר ולרכוש לי שפיות.