משפט יומי 10 ביולי

"כמה מאיתנו לא מבינים צעד זה נכון, וחושבים שמוטל עלינו להסיר את חסרונותינו בעצמנו."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 45

אני אמורה להכיר בכך, שאני חסרת-אונים לגבי פגמי האופי שלי, ולמסור אותם לכוח העליון שלי. אני לא עושה זאת בחינניות. אני דווקא נאבקת עם פגמי האופי שלי. אני מכפישה אותם. אני נלחמת ומיבבת ומבזבזת כמויות גדולות של אנרגיה במאבקים איתם.

רק כשכבר לא נשארת לי יותר אנרגיה, וכשאני רואה שפגם האופי אפילו לא מתנשף – למעשה, הוא בכלל לא הרגיש שהוא נתון במלחמה – רק אז אני מודה שאני חסרת-אונים.
כאשר מיטב מאמציי להסיר את פגמי האופי שלי מסתיימים באסון, יש ביכולתי להיות פתוחה לבשורה, שמישהו שמבין את העניין ומקבל אותו, הרבה יותר ממני, צריך לקחת על עצמו את ניהול חיי. זו הקלה עצומה.