משפט יומי 4 ביולי

" כשסוף-סוף הבנתי, שמאבק נגד האכילה הכפייתית לא ישחרר אותי ממנה בעולם הזה."
–    להיום, ע' 96

לא הצלחתי להבין את זה! אחרי ששמרתי על ירידה של 45 קילו במשך שנתיים, נפלתי והמשכתי ליפול במשך שבע השנים הבאות. בכל פעם שהגעתי שוב להימנעות, הייתי משתפת את חבריי בפגישות שהנה, נכנעתי. כניעה, עבורי, פירושה היה "להגיע לתחתית", להתפלל נואשות לקבל עזרה, ולאחר מכן לנסות משהו אחר – תוכנית אוכל, מאמן, פגישות – כולם שינויים חיצוניים.
כיום אני יודעת, שזו לא הייתה כניעה.

אני פשוט עשיתי מה שהייתי צריכה לעשות כדי להחלים, עד שלא הייתי יותר נואשת כל-כך. חלק ממני תמיד האמין, שיום אחד אהיה מסוגלת לאכול באופן נורמלי. עדיין נלחמתי נגד בעיית האוכל שלי ודברים אחרים בחיי. מאז שהפסקתי להילחם נגד רצונו של הכוח העליון שלי, לא נפלתי יותר, יום אחד בכל פעם. חיי מתנהלים בצורה טובה הרבה יותר. זה הפך להיות מספק יותר מכפי שיכולתי לשער בנפשי אי-פעם.
מישהו אמר לי פעם: "החיים לפני הכניעה הם קרב אגרוף;  אחרי הכניעה הם גלישת גלים." כיום אני גולשת לי בשמחה שופעת הכרת-תודה.