משפט יומי 24 ביוני

"המשותף לכולנו הוא שנראה כי גופנו ומוחנו שולחים לנו מסרים בנוגע לאוכל, השונים בתכלית שינוי מאלה שמקבלים אכלנים רגילים."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 2

המוח החולה שלי מנסה לומר לי, שאם אוכל מאכלים מסוימים בכפייתיות, אני יכולה לשפר את המצב. כעת אני יודעת שזה אינו נכון. אני מסכימה לעובדה שאני מגיבה לאוכל בצורה שונה מאשר אכלנים רגילים. אני שונה מאכלן רגיל. כמו כן אני עשויה להרגיש שחיי שונים מאוד מאלה של חברי או.איי. עמיתיי. האכילה הכפייתית שלנו היא אולי הדבר היחיד המשותף לנו, אבל זה אינו חשוב. השאיפה שלנו להפסיק לאכול באופן כפייתי מחברת בינינו כך שאנחנו כאיש אחד. אפילו עמיתי מאו.איי. השונה ממני ביותר, חולק איתי את המחלה שלי.

היותי חלק מן האחווה של או.איי. פירושו שלעולם איני צריכה להיות לבד. מוחי לעולם לא יפעל בדרך שפועל מוחו של אכלן רגיל. אני משלימה עם העובדה שתמיד אהיה חולה במחלה הזאת. אולם כעת, אני כבר לא צריכה להרגיש מבודד, שונה, או מבוישת. היום אני נהנית בלב שקט מן העובדה שאינני לבד.