משפט יומי 16 ביוני

"לא נמשיך לעשות מה שסתם מתחשק לנו לעשות, או מה שנדמה לנו שנוכל לעשות מבלי שיגלו זאת."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 19

האמירה הזו מיתרגמת עבורי למילה אחת: משמעת, מילה שהמחלה שלי שונאת. התוצאות הנובעות מן המשמעת מוצאות חן בעיניי, אבל אני לא אוהבת את הכאב, את אי-הנוחות ואת הסבלנות שהדבר דורש. כאן אני חייבת לסמוך על כוח גדול ממני. היות שאני סומכת על הכוח העליון שלי, ומבקשת לעשות את רצונו, אני רוצה לעשות את הדבר הנכון הבא, ואפילו יודעת מה יהיה הדבר הנכון הבא. את הרצון אני מקבלת על ידי השתתפות בפגישות או.איי., תפילה, כתיבה, אכילה על פי תוכנית אוכל, ותרגול. כל הדברים הללו טובים עבורי, ואני עושה אותם על אפה ועל חמתה של המחלה שלי, הצועקת מתוך מרדנות.

אני כבר לא יכולה לעשות רק מה שלא אסבול מתוצאותיו, או מה שאני רוצה לעשות. אני עושה תוכנית כנה בעוד אני לומדת לחיות ביושרה ולזקוף את ראשי. רצוני משתנה בהדרגה ומתאים את עצמו לרצונו של הכוח העליון שלי, יום אחד בכל פעם. זה פועל אם אנחנו פועלים לקראתו. אל תעזבו לפני שהנס קורה – הנס של החלמה מאכילת-יתר כפייתית. זה אכן קורה!