משפט יומי 11 ביוני

"עליי להיות זהירה בנוגע לגישה שלי לכעס."
להיום, ע' 90

כעס מתחסד הוא הדבר שקשה לי להרפות ממנו יותר מכול. אני מקבלת הרגשה כל-כך טובה, של הצדקה-עצמית, מכך שאני נאחזת בו. אולם הכעס, כמו הפחד, תופס כל-כך הרבה מגאבייטים, שלא נשאר מקום למידע חדש ולרגשות חדשים, לתובנות חדשות ולנתיבים חדשים לשיחה עם הכוח העליון שלי. אם אניח לדיסק הקשיח (לבי) להתמלא ככל קיבולתו בכעס או בפחד, הרי שלא יישאר מקום לחיובי, לְמה שהכוח העליון שלי רוצה עבורי בחיים.

מה נשאר כאשר הכעס או הפחד נעלמים? פעם חשבתי שלא יישאר ממני שום דבר, אחרי שאצעק או אבכה ואוציא הכול ואשחרר. כעת אני מבינה שכל הכתוב על הלוח נמחק, והתיר אותי עם רקע חדש שלם – החיים – כדי שאמלאו כרצוני.