משפט יומי 12 ביוני

"מה שאנחנו מוכנים לו, למעשה, הוא שיוסרו הקשיים שפגמינו גורמים לנו, בעוד אנו ממשיכים לדבוק בפגמים עצמם."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע'
43

עשיתי חשבון-נפש בצעד ארבע, דיברתי עליו עם מישהו בצעד חמש, והייתי מוכנה להמשיך הלאה. מדוע צעד שש נראה כה קשה? זיהיתי את אופי הפגמים שגרמו לי צרות, והם לא נראו כדברים שמישהו ירצה לשמור עליהם. טינות, כעסים ופחדים ניהלו את חיי. כשמניתי את כולם זה הראה לי עד כמה חסרי-ערך הם. לא הצלחתי להבין, מדוע אני עדיין מטיפה בשצף-קצף או פוחדת או מקנאה.

חשבתי שאני רוצה שהפגמים יוסרו ממני. אולי לא התאמצתי מספיק. המשפט הזה נתן לי את התשובה לכך. רציתי לצעוק על בני, אבל לא רציתי שהוא יצעק עליי בחזרה או שיפגין כעס. רציתי להעיר הערות ציניות, אבל לא רציתי לפגוע ברגשותיו של איש. לא הייתי מוכנה שהפגמים שלי יוסרו; הייתי נכונה רק שלא לסבול מן התוצאות. המשפט הזה הראה לי שעוד נותרה לפניי עבודה רבה.