משפט יומי 9 ביוני

"רק להיום, לא היה לי צורך להפר את ההימנעות שלי. או.איי. לקח ממני את כל התירוצים שלי, וגם לוּ היה זה הדבר היחיד שעשה, אני אסיר-תודה על כך."
–    אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה ראשונה, ע' 35

לעתים קרובות, כשאני מצויה במצבי אכילה, אני מתחילה לשמוע תירוצים שנפתחים כך: "אסור לי, אבל…" בימים אלה בהחלט אינני זקוקה למשחקים של האחרים, שממציאים תירוצים לאכילה שלהם. תכנון מוצלח ויצירת קשר עם המאמנת שלי מבטיחים שלא אצטרך להימנע מאירועים מעין אלה. לעתים קרובות אני לוקחת איתי את האוכל שתכננתי לי, ועוסקת "בשלי"  בזמן שהם עוסקים בשלהם. אם זה לא הזמן שלי לאכול, אני יכולה להיות מרוצה; אני יודעת שמה שאני עושה שומר על איזון אצלי, ודבר זה יקר לי מאוד.
גם אני נהגתי להשמיע תירוצים, אבל כמעט שהשתגעתי כשרציתי לפצות על כך מאוחר יותר. גיליתי שעל ידי תרגול של הכרת-תודה בכתיבה היומיומית שלי, אני מוצאת דרכים טובות אחדות להשלמת המשפט : "אני שמחה לאכול  כפי שאני אוכלת כעת, מפני…"