משפט יומי 11 במאי

"בהביטנו על הדרך הארוכה שעברנו, רבים מאיתנו מתפתים לחשוב שהגיעו לסוף המסע."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע'
82

אכילה כפייתית היא מחלה בוגדנית. רבות מן הגישות והאמונות שדבקנו בהן בעבר, אף הן מוטעות ובוגדניות. עלינו לעמוד תמיד על המשמר מפניהן.
אחת מאותן גישות היא שסופסוף הגענו להחלמה המלאה. אז אנחנו חושבים שאפשר להתרשל בעשיית הפעולות שהביאו אותנו למקום הזה מלכתחילה: איננו משתתפים בפגישות רבות כפי שנהגנו קודם לכן; איננו מטלפנים כל-כך הרבה ואין לנו מאמנת או שאנחנו לא נותנים שירות רב כמו קודם; אנו עלולים לחשוב שאיננו צריכים יותר לתכנן את האוכל שלנו או לשמור על כנות מלאה בעניין זה, כפי שעשינו קודם; אנו עלולים לחשוב, שאיננו צריכים להמשיך ללמוד ולחיות את שנים-עשר הצעדים ואת שתים-עשרה המסורות כמיטב יכולתנו.
איננו יכולים לנוח על זרי הדפנה, משום שבאו.איי. אין בכלל זרי דפנה. יש רק להיום, ורק המעשים שאנו עושים למען התוכנית שלנו היום, קובעים עד כמה אנחנו באמת בהחלמה.