משפט יומי 8 במאי

"כבר בפגישה הראשונה בה השתתפנו, נוכחנו לדעת שאנו נתונים בציפורניה של מחלה מסוכנת, ושכוח-הרצון, הבריאות הרגשית והביטחון-העצמי בהם ניחנו בעבר אחדים מאיתנו, אינם מהווים הגנה מפניה."
–    אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה שנייה, ע' 1

ההגנה היחידה שיש לי נגד המחלה של אכילת-יתר כפייתית, היא רוחנית. אחרי שנים בתוכנית, אחרי ירידה במשקל, אחרי שלמדתי הרגלים של אכילה בריאה ויישמתי אותם, אחרי שמצאתי דרכים טובות יותר להגיב על השינויים בחיים, עליי להמשיך לבקש אחר הדרכה מכוח עליון, ולקבל אותה כמות שהיא. כמה פעמים כבר טעיתי וחשבתי, אחרי ימים או חודשים אחדים של אכילה וחיים מוצלחים, שאני יכולה לשוב וליטול לידיי את האחריות לחיי? למדתי בדרך הקשה, באמצעות נפילות והשפלות רצופות, שלא משנה עד כמה טוב אני נראית, פועלת או מרגישה, אלוהים צריך להיות האחראי לחיי.

הימשכות ההימנעות שלי תלויה בתחזוקה הנמשכת של המצב הרוחני שלי ובצמיחתו. דבר זה לא השתנה למן היום שבו כף רגלי דרכה בפגישה הראשונה של אכלני-יתר אנונימיים שנכחתי בה, ולא ישתנה אף פעם.