משפט יומי 30 באפריל

"הדבר המדהים הוא, שככל שאני מתקדמת בתוכנית, אני מוצאת פחות ופחות סיבות לכעוס."
–    להיום, ע' 90

לפני או.איי. כעסתי כל הזמן. כל דבר, כולל תנועת מכוניות כבדה, בעיות בעבודה, ילדים טרחנים או בן-זוגי שאינו משתף פעולה, היה מעורר בי חמת-זעם. משפחתי אף פעם לא ידעה, מתי אתפרץ. חשבתי, במודע, שהדרך היחידה עבורי להירגע היא לאכול משהו מתוק.
ואז מצאתי את או.איי. במשך שנות החלמתי למדתי להכיר בכעס שלי ולהשלים איתו, לעבוד כדי לברר מה גרם לו (באמצעות דיבור או כתיבה על כך), ולהמשיך הלאה בחיי. כעת התהליך הזה לוקח לפעמים שניות ספורות. אני אפילו כבר לא צריכה לדעת מדוע אני כועסת. אני כועסת ואני משלימה עם זה. אני לא רוצה שהגוף שלי יהיה במצב כזה, ולכן אני מחליפה את המחשבות שלי באחרות.
הדבר המופלא מכול הוא שאני מגלה שאני כועסת פחות ופחות. אני מקבלת את הרעיון, שכל דבר בחיי הוא בדיוק כפי שהוא אמור להיות. הכוח העליון שלי יודע מה נכון. אז על מה כבר יש לכעוס?