משפט יומי 17 באפריל

"כשאנו מיישמים את המסורת השלישית של או.איי, אנו מוצאים את אוצר החברות, לעתים קרובות במקום שאיננו מצפים לכך, עם אנשים שבעבר היינו מרחיקים מחיינו. מטמון כזה נמצא מסביב לנו, וכל מה שעלינו לעשות הוא לפתוח את לבותינו על מנת לקבל אותו.
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 109

אני חברה מזה זמן-מה באו.איי., ואני מתבוננת לראות מי נמצא בחיי. מרבית חבריי הם כאלה שפגשתי בחדרים האלה, אלה שצועדים במסלול ההחלמה יחד איתי. כשאני חושבת על החברים שלי, לפעמים אני צוחקת. מרביתם אנשים שלא היו הופכים לחבריי "בעולם האמיתי". לכאורה, אין לנו הרבה מן המשותף. הספר הגדול אומר לי שאנחנו כמו ניצולים מספינה טובעת.

המשותף לנו הוא הסכנה הנשקפת לנו מאכילת-היתר הכפייתית, והפיתרון המשותף שנמצא בשנים-עשר הצעדים. דבר זה יוצר קשר השונה מכל מה שחוויתי בעבר.

בעבר הייתי דוחה רבים מבין אנשים אלה אם מפני שהיו טובים מדי בשבילי, או שלא היו טובים מספיק. אני אסירת-תודה על כך שראיתי את אוצר החברות, ושאלוהים פתח את לבי לקבל אותו.