משפט יומי 16 באפריל

"כיצד אנו עוברים ימים אלה מבלי לאכול אכילת-יתר? איננו נבהלים. במקום זאת אנו מזכירים לעצמנו בשלווה את קווי המסגרת האישיים שלנו, ומבקשים מן הכוח העליון לעזור לנו להמשיך לחיות בתוכם. אז אנו מפנים עורף לאוכל ולאכילה, ומתמקדים בחברותא של או.איי. ובשנים-עשר הצעדים."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 18

אני חייבת להשלים עם העובדה שהכמיהה לאוכל מיותר או מסוכן תחזור מדי פעם. אבל אני יכולה לעבור את התקופות הקשות האלה בהימנעות  ללא-פגע, אם אני זוכרת שלוש מילים פשוטות: לחשוב, להתפלל, לעשות. קודם כול, אני חושבת על ההימנעות שלי, וזוכרת את הסיוט שהיו חיי ואשר הפיכחות הצילה אותי ממנו. אני זוכרת בתודה את מה שהחיים בהימנעות העניקו לי. לאחר מכן אני שבה ומאשרת את תוכנית האכילה שלי.

אחר-כך אני מדברת עם הכוח העליון שלי, ומבקשת נכונות ויכולת להגן על הנכס היקר לי ביותר – ההימנעות שלי. לאחר מכן אני עוסקת בעשייה, בכך שאני בוחרת באחד מן הכלים שהתוכנית הזאת העניקה לי, ומשתמשת בו.

אם הכפייתיות עדיין לא נעלמה, אני חוזרת על התהליך הזה, ומשתמשת בכלי אחר כשאני מגיעה לשלב העשייה. שילוש התהליכים הזה פועל, ללא יוצא-מן-הכלל, אם אני פועלת לקראתו.