משפט יומי 13 באפריל

"ענווה כפי שאנו חווים אותה בחברותא שלנו באו.איי., ממקמת אותנו לא מעל ולא מתחת לאנשים אחרים בסולם דמיוני כלשהו של הערכה. היא ממקמת אותנו בדיוק במקום שאנו שייכים לו, ברמה אחת עם כל בני האדם ובהרמוניה עם אלוהים."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 50

בשלב מוקדם בחיים למדתי להשוות את עצמי לאחרים, ומאחר שאני אדם אובססיבי, נהגתי בעניין בקיצוניות. מחשבות כגון: "האם אני יפה כמוה? האם אני חכמה כמוה?" חלפו במוחי ללא הרף. ראיתי את עצמי כנחותה מן האדם שהשוויתי את עצמי אליו, או כעולה עליו. הרעיון שאני שוות ערך לאחרים, אבל בכל זאת מיוחדת וייחודית, היה זר לי לגמרי, עד שהשתתפתי בהרבה פגישות או.איי. ועשיתי את הצעדים.
כיום אני משתדלת להעריך את עצמי ואת אחרים על פי מה שאנחנו ותו לא, מבלי להשוות או לשפוט. כשאני נכונה להאזין לאדם אחר מתוך חמלה ובראש פתוח, אלוהים מראה לי מה רב ערכו של אותו אדם. וכאשר אני מסוגלת לכבד רעיונות והתנסויות של אדם אחר, אני מסוגלת לאהוב ולכבד גם את עצמי, וכל זאת ברוח של ענווה ואסירות-תודה.

כל אדם שאני פוגשת יכול לתרום משהו בעל-ערך. כשאני מרפה מן ההשוואה ומהשיפוט, נפשי משתחררת.