משפט יומי 5 באפריל

"אלוהים אינו ידיי ורגליי. עבודת הרגליים היא תפקידי. התוכנית שלנו היא תוכנית של פעולה."
–    להיום, ע' 136

מילים אלה טלטלו אותי כמו צלצול השכמה. שמרתי על הימנעות מאכילה כפייתית במשך שמונה-עשר חודשים, וזכיתי לשיפורים ניכרים בחיי. מערכות-יחסים חשובות רבות בחיי הבריאו והשתפרו, טינות רבות שנשאתי עמי במשך שנים היו כלא-היו, הרגשתי טוב יותר לגבי עצמי, וירדתי תשעה קילוגרמים.

אבל לא ירדתי יותר במשקל. כבר לא הספיק להתפלל בכל יום ולומר: "הכוח העליון שלי יטפל בזה." הוא אכן טיפל בזה: הוא הראה לי את המילים האלה. היה עליי להשתמש בידיי וברגליי, ולעשות את העבודה  בפועל.

עליי לעבוד בצעדים, לקרוא, לכתוב ולהתפלל על בסיס יומי. והחשוב מכול, אני חייבת לבקש ממנו בכל יום שיעזור לי להרפות מהאוכל. ידיי הן שמכניסות אותו לתוך פי. אני חייבת לבקש עזרה מן הכוח העליון שלי, מן המאמנת שלי ומן הקבוצה שלי. הכוח והשלווה שלי באים מהם, וזוהי הדרך שבה אגיע למשקל בריא ואשמור עליו.