משפט יומי 3 באפריל

"היינו חופשיים להניח לטיעונים דתיים ולבחון את רעיון הכוח הרוחני לאור הצורך העמוק מאוד  שלנו לעזרה בחיינו."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 11

לפני או.איי., חשש, כעס וצער מילאו את הרגעים בחיי, שבהם לא הייתי עסוקה באוכל, ואילו בתוך ביתי הייתי לבדי, שקועה בבולמוס אכילה כאחוזת-דיבוק, בקהות-חושים דמוית טראנס. שני דברים הצילו אותי: הכרתי בכך שאני זקוקה באופן נואש לעזרה בניהול חיי, והאמנתי שאו.איי. הוא התשובה.
תיעלתי את כל הנחישות והעקשנות שלי לעבודה בתוכנית הזאת, מפני שידעתי שחיי תלויים בכך. היה עליי לנטוש את כל הנימוקים התיאולוגיים האגנוסטיים שלי ולהתנהג כאילו אני מאמינה בכוח שיוכל לעזור לי.
הצורך הנואש שלי שחרר אותי, כך שיכולתי לגלות את מקור האנרגיה שכיום אני מכנה אלוהים: המקור העילאי לנחמה, להשלמה עם עצמי, לאהבה ולשלווה. אלוהים הוא המקור להימנעות שלי ומקור המנוחה שלי מן הקשיים והמצוקות שבחיים עלי אדמות. הייתי זקוקה למחלה הזאת כדי למצוא את הפיתרון הזה.