משפט יומי 30 במרץ

"מתן שירות באו.איי. מהווה גורם  מפתיע בעוצמתו בהחלמתנו."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 83

בתחילה, כשהצטרפתי לאו.איי., התחמקתי מהזדמנויות לתת שירות. אמרתי לעצמי כמה וכמה דברים: "אני חדשה מדי", "אני לא יודעת מספיק על התוכנית כדי לבצע את השירות המסוים הזה", "זה יגזול ממני זמן רב מדי ויפגע בעבודה או במשפחה שלי", והטוב מכולם: "בעבר נתתי יותר מדי מעצמי ומזמני לארגונים אחרים. מכיוון שאני לא יודעת לתת באופן בריא, אנקוט זהירות רבה כעת."
על מנת שאקצור את טובות ההנאה הנובעות ממתן שירות, היה עליי לעבור את המכשולים שהצבתי לעצמי, ואשר טירפדו את ניסיונותיי להגיע להחלמה. היה עליי להתנדב ללא-אבחנה על מנת לתת שירות, אף כי לא חשבתי שאני מנוסה דיי, או בריאה דיי, או מספיק בהחלמה, על מנת להציב גבולות הולמים סביב השירות שלי.

אף על פי שחשבתי שאני מקלה על עצמי בכך שלא עשיתי שירות, הרי שלמעשה הקשיתי על עצמי, בכך שמנעתי מעצמי את הכלי אשר מתגבר בצורה כה יעילה את ההחלמה שלי.