משפט יומי 25 במרץ

"המושג של אלוהים שהיה נטוע עמוק בלבנו – לא עבד…"
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 12

שנים על שנים של תפילה, תחנונים וקריאות נרגשות לשחרור מן הצורך המכריע הזה ליותר אוכל, הפכו אותי לחשדנית כלפי הטענות של צעד שתיים. אבל אני שואלת את עצמי, מה יש לי כבר להפסיד אם אחשוב על כך – תפישת אלוהים שלא עזרה לי? האם ייתכן שהרעיונות שלי לגבי אלוהים, בעצם מנעו את החלמתי? מחשבה זו לא רק פוגעת בגאוותי על ההתפתחות הרוחנית שלי, אלא שהיא מערערת את עצם התשתית שעל גביה בניתי את החיים הגופניים, הרגשיים והמוסריים שלי.

לא משנה עד כמה אסוג ממחשבות כאלה, קול בתוכי אומר לי שהדבר עשוי להיות בגדר השראה. האם אני נכונה לשחרר את נשמתי, כך שאוכל לחזות בעיני רוחי בכוח עליון אשר באמת יביא לי החלמה? הנכונות היא תחילת תהליך ההבראה, וכיום אני מתירה לשכלי ולנפשי לעבור את גבולות ההתנסות שלי, ולרגשות – למצוא כוח עליון שממתין כדי להוביל אותי להחלמה.