משפט יומי 24 במרץ

"כבר בפגישה הראשונה שבה השתתפנו נוכחנו לדעת, שאנו נתונים בציפורניה של מחלה מסוכנת, ושכוח-רצון, הבריאות הרגשית והביטחון העצמי בהם ניחנו אחדים מאיתנו בעבר, אינם מהווים הגנה מפניה."
–    אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה שנייה, ע' 1

איזו הקלה הייתה זו לגלות, שלא היה מדובר בכוח-רצון בלבד! באתי לאו.איי. במצב רוח קשה. פשוט לא הצלחתי להחזיק מעמד בדיאטה ובהתעמלות. הפסקתי לשתות שנים רבות לפני פגישת או.איי. הראשונה שלי, והפסקתי לעשן כשגיליתי שאני הרה.

הייתי משוכנעת שגם במקרה זה אוכל לפלס לי דרך. הבנתי את הצורך בגישור על ידי האמונה ובמסירת רצוני לשתות, לכוח גדול ממני. חשבתי שבאוכל אוכל לטפל בכוחות עצמי. סופסוף, הרי זה לא סם. זה מה שחשבתי!  או.איי. לימד אותי פרספקטיבה שונה לחלוטין לגבי האוכל. אני הייתי מתמכרת, והתמכרתי לדיאטות באותה מידה שהתמכרתי למאכלי-זבל.

הדברים האלה השפיעו על שכלי, על גופי ועל נשמתי כפי שהאלכוהול השפיע עליהם בעבר. הייתי מוכרחה למסור גם את האובססיה הזאת.