משפט יומי 6 במרץ

"… הקשבתי לתוכנית ראיונות בתחנת רדיו מקומית. האורחים היו שלושה חברים באכלני-יתר אנונימיים, בשעה שהם דיברו, קלטתי שאני שומע, זו הפעם הראשונה, תיאור מדויק של המחלה שלי."
–    אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה ראשונה , ע' 173

כיצד אני מרגיש כשאני קורא זאת? האדם שכתב זאת, שמע את השידור ההוא והגיב אליו, וכך ניצלו חייו. ומה היה קורה, אילו לא היה שום שידור לשמוע?
אין ברצוני לחשוב על כך שהסתתרתי לי מאחורי הסיסמא "עשה ככל יכולתך, כל עת שתוכל." האם שחררתי את עצמי בקלות יתרה מאחריות לגבי עשיית צעד שתים-עשרה?
האם יכולתי לשלב את צרכיהם של אלה שאינם יודעים על או.איי. בתפילותיי ובמדיטציה שלי? האם עליי להעלות את העניין של פרוייקט  בתחום צעד שתים-עשרה בקבוצת הבית שלי? האם הגיע הזמן לענות לטלפונים?
הכנות שלי עם עצמי לגבי האכילה שלי הייתה ההתחלה של השיפור העצום הזה באיכות החיים שלי. מה עשוי לקרות לאיכות החיים שלי אם אהיה כן עם עצמי לגבי צעד שתים-עשרה? מה אני יכול לעשות בעשרים-וארבע השעות הבאות, כדי להגיע לאדם נוסף שסובל? אני שותף למשימה, ליידע אנשים לגבי קיומה של התוכנית הזאת.