משפט יומי 5 במרץ

"כשפתרתי בעיה, מיד יש בי תקווה, שעוד בעיה, קשה ממנה, תיפתר באותו אופן."
–    להיום, ע' 3

יום אחד, כאשר דנו בבעיה קשה במערכת יחסים, המאמנת שלי אמרה: "אם את עושה זאת כדי לרצות אותו, הרי שחזרת למחלה שלך." אמירה זו עזרה לי לראות שבצד הרגשי של ההחלמה שלי, אלוהים רק לעתים נדירות היווה את הכוח העליון עבורי. לפעמים הכוח העליון שלי היה בעלי; לפעמים היו אלה החלקים הבוסריים של אישיותי; פעמים אחרות היו אלה אנשים שאני חפצתי שיקבלו ויעריכו אותי. אנשים אלה, כולל האני הילדותי שלי, החזיקו בכוח שבאמצעותו יכלו לשלוט במחשבותיי, ברגשותיי ובמעשיי.
הבחנתי, שאף כי הייתי בהימנעת גופנית, לא הייתי בהימנעות רגשית. עדיין ניסיתי לשלוט בדברים, למשל בתוצאות של אירועים ובהתנהגות וברגשות של הסובבים אותי. ייתכן שזו הסיבה לכך שלא נהניתי משלווה, ושדומה היה שאין באפשרותי לשלוט בחיי, והם מכריעים אותי. ידיי רפו, אבל השורה מתוך להיום עודדה אותי: " כשפתרתי בעיה, מיד יש בי תקווה, שעוד בעיה, קשה ממנה, תיפתר באותו אופן."

התחלתי לעשות את הצעדים בכתיבה, כדי ללמוד מההבדל בין התנהגות כפייתית רגשית, לבין הימנעות רגשית. כיום אלוהים עוזר לי לשמור על הימנעות רגשית. אני עושה את המעשים הנחוצים, ואלוהים עושה בשבילי מה שאני לא יכולה לעשות בכוחות עצמי.