משפט יומי 25 בפברואר

"אנו מבינים את חוסר-התועלת בהמשך האשמת אחרים באכילה הכפייתית שלנו, ובחיינו חסרי-השליטה."
–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 38

איי! הרעיון הזה פגע בי חזק. במשך שנים רבות העברתי את האשמה לגבי האכילה הבלתי-מבוקרת שלי ולגבי ההתנהלות הגרועה של חיי, ל"רַשָע הנבחר" של אותו יום. הרשע יכול להיות – תלוי בנסיבות שבעקבותיהן הגעתי לאכילת-יתר – הוריי, אחותי, בעליי, ילדיי, המעביד שלי, עמיתיי לעבודה, חברים, אויבים.

במילים אחרות, כל אחד או כל דבר שעמד ביני לבין מושא תשוקתי, יכול לגרום לי לאכול. כיום, אני מודה בכך שהאכילה הכפייתית היא בחירה שלי, ולא תוצאה שנכפית עליי באמצעות כוח חיצוני כלשהו.
כיום ידוע לי, שהכוח העליון שלי יעזור לי להחליט בצורה סבירה לגבי כל ההבטים בחיים שלי, אם רק אבקש ממנו. הודות לנוכחותו של  הכוח העליון בחיי, כבר אינני נתונה לחסדיהם של רודנים מרובים.