משפט יומי 24 בפברואר

"שורשי מחלתי נמצאים באשליות בתור אכלנית-יתר כפייתית… כשהאשליות הנושנות שלי נחשפות לאורה הבהיר של המציאות, הן מתפוררות לאבק ופורחות עם הרוח."
–    להיום, ע' 134

במשך שנים רבות נשאתי עמי את האשליות שהבאתי עמי לתוכנית הזאת. למשל, שאם אהיה "ילדה טובה", החיים לא יזמנו לי שום כאב; כשאתחתן, מישהו יטפל בי; אני יכולה לשלוט באנשים, במקומות ובדברים; אם אהיה רזה זה יפתור את כל בעיותיי; אם יהיה לי די כוח-רצון, אוכל להפסיק לאכול.
כשבאתי לאכלני-יתר אנונימיים, האשליות הללו נחשפו לבוהק המסנוור של שנים-עשר הצעדים, ובהדרגה איבדו את אחיזתן בי. או.איי. נתן לי את האומץ, את התקווה, ואת הצלילות הדרושים כדי להתמודד עם חיי, יום אחד בכל פעם, מבלי לאכול באופן כפייתי.

כיום אני סבורה שכאשר חיים במציאות, מתוודעים לקשת הרחבה ביותר של רגשות ושל אתגרים. אם שנים-עשר הצעדים מצויים בהשֹג ידי, יש לי סיכוי לחוות את ההבטחות ואת המתנות של התוכנית הזאת.