משפט יומי 22 בפברואר

"או.איי. אינה אומרת לנו שאנו חייבים להאמין באלוהים, אלא רק שכוח גדול מאיתנו יכול להחזיר לנו את שפיות דעתנו."


–    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 10

התפישה של הכוח העליון אצלי השתנתה, ממש כשם שאני השתניתי. אינני אותו אדם שהייתי בעבר. בעבר, נהגתי לסגוד לאלוהים בכנסייה, כך שהיה לי קל לחזור לרקע ההוא. אולם אחרי מספר שנים הבנתי, שאני כבר אינני מאמינה שאלוהים גדול מספיק כדי להשיב לי את שפיות-דעתי. הוא פעל בחייו של כל אחד אחר, אבל לא בשלי.
המאמנת שלי אמרה שאני סובלת מ"תסמונת האל הזעיר". היא הציעה שאני אשאל ממנה את הכוח העליון שלה, בזמן שאנסה להגדיר לי אחד משלי. ואם לא יהיה די בכך, יש ביכולתי גם לקחת לי את כל הכוחות העליונים מכל אחד ואחד בקבוצה הגדולה שלנו. זה היה בשבילי כמו לקחת פיסות קטנות של חימר מפה ומשם, עד שתהיה לי ערמה גדולה.
בכל פעם שחשבתי על משהו גדול, העליתי בדעתי משהו גדול עוד יותר. לבסוף הבנתי, שכאשר השמש זורחת, היא איננה זורחת בנקודה אחת בלבד, ושאולי אהבתו של אלוהים יכולה להיות גדולה באותה מידה.