משפט יומי 17 בפברואר

"לצורכי הקבוצה שלנו יש רק סמכות יסוד – אלוהים אוהב כפי שהוא עשוי להתבטא במצפון הקבוצה…"


–    מסורת שתיים

כשהייתי צעירה קיבלתי הכשרה דתית מסוימת, וחשבתי שאני יודעת מה שאני צריך לדעת על אלוהים ותפילה. המכשול הגדול ביותר שלי בתוכנית היה שתפישת האל שלי לא יכלה להיות מיושמת כשהיה מדובר באכילת-יתר כפייתית, ושתפישתי את התפילה לא כללה שום דבר אישי. לפתע הצעדים דרשו ממני למסור את רצוני ואת חיי לידי משהו גדול ממני, אבל שום דבר בחשיבה הדתית או האינטלקטואלית שלי לא התאים לכך.

הרעיון, שהכוח הזה יהיה ספר, או עץ או המאמנת שלי, לא נראה לי הגיוני. ואז שמעתי מישהו מתייחס ל"אלוהים אוהב, כפי שהוא מתבטא במסורת השנייה". הבנתי שכל מה שרציתי שאלוהים יהיה בשבילי – זה בסדר, כל עוד הכוח הזה יהיה אוהב. שום דבר אחר לא היה חשוב.

דימיתי לי חבר דורש-טובתי, וכל הנימוקים הדתיים והאינטלקטואליים שלי נעלמו.