משפט יומי 11 בפברואר

"מי שאינו מסוגל לזכור את העבר, נידון לחזור עליו."

–    ג'ורג' סנטאיאנה, מצוטט בלהיום, ע' 331

לכל אורך חיי הייתי אכלנית-יתר כפייתית, אומללה. הייתי עושה דיאטות ואחר-כך נעשית כבדה עוד יותר. "מחר," נהגתי לומר, "ארד במשקל," אבל למחרת שכחתי את המצוקה שחשתי ביום האתמול. אבי ואחי, שניהם מתו בגיל חמישים-ושבע מהתקפי לב, ואני הייתי משוכנעת שגם אני אמות בגיל חמישים-ושבע. לקיתי בהתקף לב ועברתי ניתוח מעקפים שאפשר לדם לעקוף את העורקים שנסתמו עקב האכילה הכפייתית שלי. ירדתי במשקל, אך עד מהרה שכחתי את הכאב; עליתי במשקל עוד יותר כשנה לאחר הניתוח. חשבתי שחיי נטולי-תקווה.

חברה גררה אותי בכוח לפגישת או.איי., ואז התחלתי ללכת בדרך ששינתה את חיי. באו.איי. לימדו אותי כיצד לשנות את "מחר" יום אחד בכל פעם, לשנות את ההרגלים הנושנים שלי, לזכור את העבר. ויתרתי על יותר מארבעים קילו, והנס הוא שכבר שנתיים שהם לא חזרו אליי.

לא מזמן חגגתי את יום הולדתי החמישים-ושמונה. כיום אינני שוכחת את העבר. כעת אני מציבה במרכז את ההימנעות ואת החיים.