מסורת השמינית

"על אכלני יתר אנונימיים להישאר לעולם בלתי מקצועיים, אבל מרכזי השירות שלנו יכולים להעסיק עובדים מיוחדים".

או.איי. מבוסס על שיתוף של האחד עם השני, בניסיון, בכוח ובתקווה ללא תנאים נוספים. אנו יכולים לתרום שעות רבות של שירות אחד לשני, ע"י אימון, התחלקות בפגישות, עשיית עבודה חיונית בוועדות ועבודות שירות אחרות, כשהתגמול היחידי לעבודה זו הינה ההחלמה האישית שלנו. מסורת זו עוזרת לנו להתרחק מתמריץ הרווח ולהתרכז בהצעת ההחלמה באמצעות שנים עשר הצעדים לכל המבקשים אותה.

הידיעה שכל אחד מאיתנו מגיע לאו.איי. כדי לקבל תמיכה ולהגיע להחלמה אישית, נותנת לנו את היכולת לבטוח האחד בשני, לדבר מתוך ליבנו, להאזין בהבנה לחברינו ולשתף אותם במה שלמדנו מתוך ניסיוננו. מהר גילינו כי רוחניות וכסף אינם יכולים להתמזג, ולמרבה הפלא אין כמעט אף אחד המחלים מאכילה כפייתית שנרכשה בעזרת טובי אנשי המקצוע בעולם.  בכל פעם בה ניסו חברי או.איי. לעשות רווח מעבודת הצעד השנים עשר, התוצאה הייתה זהה: המטרה העיקרית נוצחה.

מכיוון שאין בינינו חברים שהינם מקצועיים, לכולנו יש הזדמנות שווה לתת שירות. אין צורך בתעודות, השכלה או אישורים רשמיים כדי להתחלק בתוכנית שלנו עם אכלנים כפייתיים אחרים, או כדי למלא תפקידי שירות בפגישות ו/או בגופי השירות שלנו.  כל אחד מאיתנו יכול למלא תפקיד מרכזי, אם רק יש לו את הנכונות לכך ואת המחויבות לתוכנית 12 הצעדים ו-12 המסורות.  אך בכל זאת המציאות הוכיחה לנו כי איננו יכולים לסמוך רק על מתנדבים, כי על אף הרצון הטוב שלהם, הם אינם תמיד פנויים למתן שירות.  דבר זה גורם שעבודות מסוימות הצריכות להיעשות עבור או.איי. נדחקות הצידה למרות הדחיפות שלהן.  לכן מסורת זו אומרת כי "מרכזי השירות יכולים להעסיק עובדים מיוחדים".

מאחר ולא תמיד יש לנו מספיק מתנדבים וכתוצאה מכך חל עיכוב בעבודות הצריכות להיעשות עבור או.איי., ניתנת לנו האפשרות להעסיק עובדים בתשלום. אנו יכולים להעסיק עובדים מקצועיים הנותנים לנו שירות בתשלום, כמו עובדים במשרד, עורכי דין, רואי חשבון, עובדי ניקיון וכו', שהם גם חברים באו.איי. או שאינם חברי או.איי. בכלל.

אבל עבור עבודות השירות שלנו איננו מקבלים תשלום, כמו למשל: חברים המגיעים להנחיה מקבלים במידת הצורך תשלום עבור נסיעתם, אולם לא עבור ההנחיה, אפילו אם הם אנשי מקצוע המקבלים תשלום במקומות עבודתם שאינם קשורים לאו.איי.

יש חברי או.איי. העובדים בבתי חולים ויחידות טיפול בהפרעות אכילה ומקבלים תשלום עבור עבודתם כמטפלים מקצועיים ונשאלת השאלה, האם אין כאן הפרת המסורת השמינית? התשובה היא, לא. חברים אלה, במקומות עבודתם הם למעשה הסמכות העליונה ומותר להם לדבר שם על או.איי., אך בקבוצות הם פשוט חברים ללא סמכות גבוהה יותר מכל חבר אחר. הם חופשיים להתמקד בהחלמתם, אך להימנע מלרמוז שיש תמיכה של או.איי. בארגון חיצוני כלשהו.

כאשר אנו שומרים על המסורת השמינית, אנו מגלים רוח נהדרת של שירות מתוך דאגה, ההופכת לגורם בעל עוצמה בהחלמה שלנו. איננו מקצועיים בתמיכה שלנו זה בהחלמתו של זה מאכילה כפייתית, נותנים ומקבלים תמיכה ללא ציפיות לקבל משהו חזרה.  כאשר אנו חיים על פי המסורת הזאת, אנו יכולים לפנות לזה שלידנו ולומר לו בכנות מתוך לבנו "אשים את ידי בידך מכיוון שאיכפת לי ממך".

> חזרה ל-12 המסורות