המסורת השביעית

"על כל קבוצת או.איי. לממן את עצמה לחלוטין ולדחות תרומות מבחוץ".

או.איי. הוא אולי המקום היחיד בעולם בו אין עושים כסף על חשבונם של אנשים שמנים. כל הכספים שנאספים בפגישות ע"י "שקית המסורת השביעית" הם כדי להחזיק את עצמנו ולהעביר את המסר הלאה לאלה שעדיין סובלים. דרוש כסף כדי לקיים את תוכנית או.איי., כי לכל קבוצה יש הוצאות כמו תשלום שכ"ד עבור מקום המפגש,  קניית ספרות ושתייה חמה, החזר הוצאות למנחים המגיעים מרחוק ועוד.

כאשר מספר הקבוצות גדל ונוצרות קבוצות קישור ומרכז שירות ארצי, מתרבות ההזדמנויות לשאת את המסר, אולם יחד עם זאת מתרבות גם ההוצאות. אנו זקוקים לקו טלפון ולמענה קולי כדי לספק מידע על פגישות ואירועים, מפיקים ידיעון, מארגנים מרתונים וסדנאות, מתרגמים ומדפיסים את ספרות או.איי. ועוד. כדי שהחברותא של אכלני יתר אנונימיים תוכל למלא את מטרתה העיקרית ולהישאר חופשית מהשפעות חיצוניות, עלינו להישאר חופשיים מהצורך בתרומות חיצוניות ועל או.איי. לממן את עצמה באופן מלא.

המסורת השביעית אומרת לנו שמימון או.איי. הינו באחריות החברים בחברותא. איננו מבקשים ואיננו מסכימים לקבל תמיכה ממקורות חיצוניים, ולמעשה יש גם גבול לגובה הסכום שחבר יכול לתת בשנה אחת למשרד השרות העולמי. אמנם רובינו שמחים לתרום כדי לקיים את הקבוצות שלנו ואת החברותא, כי אחרי הכל  או.איי. הוא האמצעי שלנו להחלים ממחלת האכילה הכפייתית.

צריך לזכור שאם נסכים לקבל מתנות "בחינם", אנו עלולים לאבד חלק מהחופש שלנו, להפוך להיות תלויים בכסף הנתרם ולא ללמוד לקחת על עצמנו אחריות כספית. תורם חיצוני או חבר התורם רבות בקבוצה, עלול להרגיש שיש לו זכות לשלוט בקבוצה או בחברותא והצורך שלנו לקיים קשרים טובים עם התורמים, עלול להסיט את תשומת ליבנו ממטרתנו העיקרית.

מהניסיון למדנו כי לא טוב לקבוצה לצבור כספים רבים בקופתה, מעבר לרזרבה המיועדת לתשלומים קצרי טווח כמו:  שכ"ד עבור 3 חודשים נוספים, קניית ספרות וקפה וצרכים אחרים. כל סכום מעבר לזה יועבר למרכז השרות הארצי והשרות העולמי של או.איי..  גופי שרות אלה זקוקים לתמיכה כספית כדי להעביר את המסר בדרכים שקבוצות אינן יכולות. כמו כן, צבירת כספים רבים יוצרת בעיות בקבוצות הצוברות אותם.

המסורת השביעית אינה נוגעת רק למימון הכספי, אלא גם לחלוקה בעבודות השרות. כדי לתמוך בעצמנו במלוא מובן המילה, קבוצות ויחידים צריכים להתחלק גם בעבודת השרות, למשל: כדי להוציא עלון מידע, דרוש כסף כדי להדפיס אותו ולשלוח אותו בדואר. אולם קודם כל צריכים חברי או.איי. לכתוב אותו ולערוך אותו.  קבוצות צריכות לשלוח נציגים לקבוצות הקישור כדי לעזור בקבלת ההחלטות ולהביא חדשות חזרה לקבוצתם. יחידים חייבים להתנדב לעזור כדי שאו.איי. יוכל לארח כנסים ולקיים מרתונים.

קבוצות הקישור שלנו זקוקות ליו"ר, מזכירים, גזברים, נציגים אזוריים, נציגים ל"ועידת העסקים של השרות העולמי" ועוד. הפגישות תומכות בעצמן במלוא מובן המילה רק כאשר הן תורמות את חלקן בעבודה הנדרשת כדי לשאת את מסר או.איי. לעיר שלהן, לאזור אליו הן שייכות ולעולם כולו.  יחידים תורמים בעצמם במלוא מובן המילה רק כאשר הם עושים כל מה שביכולתם למען החברותא, כי כך הם מחזירים חלק מן העזרה שניתנה להם באו.איי.

כמו שיש מגבלה לגובה הסכום שיכול משרד השרות העולמי לקבל מחבר יחיד, צריכות להיות מגבלות למתן שרות. כאשר חבר אחד או קבוצת חברים קטנה מבצעת באופן קבוע את כל העבודה, נוצרת בדרך כלל טינה הגורמת למעשה להיווצרות שני מחנות, אלה ש"בפנים" ואלה ש"בחוץ".

אלה ש"בפנים" מרגישים מותשים מהעומס, מהעובדה שלא מעריכים אותם מספיק. לעומתם, אלה ש"בחוץ" חשים טינה כלפי נותני השרות כי נדמה להם שבעלי התפקידים מנסים לשלוט בכל.

עקרון התמיכה העצמית המוחלטת הינו עקרון חשוב לקבוצות או.איי. ולאכלני יתר כפייתיים מחלימים.  בתוכנית אנו לומדים לבטוח באלוהים ולא באנשים אחרים. בהנחיית הכוח העליון שלנו אנו לומדים לעשות את הדברים שאנו צריכים לעשות על מנת לשמור על עצמנו ועל הקבוצה שלנו מבחינה חומרית ורגשית ומתחילים לראות את הכוח העליון שלנו כמקור לאושר ולביטחון.

> חזרה ל-12 המסורות