המסורת השתים עשרה

אנונימיות היא הבסיס הרוחני לכל המסורות שלנו, להזכירנו לעולם שהעקרונות קודמים לאישיות

מסורת זו באה להזכיר לנו כי העקרונות קודמים לאישיות. נשאלת השאלה מדוע עלינו להקריב את עצמנו ומדוע עלינו לוותר על השאיפה לקבל מעמד מקצועי כחבר או.איי. או לוותר על שאיפותינו להיות יום אחד מפורסמים בציבור בגלל החלמתנו או בגלל השירות שאנו נותנים באו.איי.

התשובה לכך היא שמאחורי הגישה הזאת של הקרבה עצמית יש בסיס רוחני אחד החשוב כל כך לחברותא שלנו עד שהינו חלק משמה: אנונימיות. לכן חיוני הדבר כשכולנו נבין ונכבד את האנונימיות של או.איי., כי היא הבסיס שלנו שבעזרתה תוכל החברותא לשרוד ואנו נמצא בה את החלמתנו.

כאשר אנו מגיעים לאו איי. אנו מאמצים גישות הנראות לרבים מאיתנו מוזרות בהתחלה. למשל לדאוג לרווחת הקבוצה, לוותר על שאיפותינו לשלוט באחרים ולקבל בברכה כל מי שרוצה להפסיק לאכול בכפייתיות, בלי קשר למה שאנו חושבים או מרגישים לגביו. לוותר על התלות בסמכות ובמבני עוצמה או על השאיפות שלנו להעפיל לראש סולם דמיוני כלשהו.

באו.איי. אנו מוצאים מקום מפלט, מקום בו נוכל להתחלק ברגשותינו ובניסיוננו עם אנשים אחרים הסובלים גם הם ממחלת האכילה הכפייתית. חברים חדשים לא תמיד מעוניינים שמישהו ידע שבאנו לאו.איי.. כאשר אנו מכבדים את האנונימיות של אחרים, אנו יכולים להיות בטוחים שאף אחד מחוץ לחדרים אלה לא ידע שאנו באים לאו.איי., אלא אם נאמר לו זאת בעצמנו.

מכיוון שהתוכנית מבוססת על עקרונות ולא על אישיות, אנו מצפים שלא ירכלו או לא ימתחו ביקורת על מה שאנו מתחלקים – לא באו.איי. ולא מחוצה לה. אולם אנונימיות פירושה עבורנו הרבה יותר מאשר רק מניעת רכילות. איכות החלמתנו תלויה בסופו של דבר בהבנת האנונימיות כעקרון רוחני ואיך שהיא מאפשרת לנו להשתנות. האנונימיות, כפי שהיא מופיעה במסורת שלנו באה להגן עלינו מפני רכילות והעברת ביקורת עלינו ו/או על האחרים בתוך או.איי. או מחוצה לה.

אך פירושה של האנונימיות היא למעשה הרבה יותר מזה. איכות החלמתנו תלויה בסופו של דבר בהבנת האנונימיות כעיקרון רוחני ואיך היא מאפשרת לנו להשתנות. רבים מאיתנו מגיעים לאו.איי. כשהם נושאים מטען עודף של בושה ושל גאווה. הבושה מקורה בחוסר הצלחתנו לשלוט באכילתנו בעצמנו, אולם באותו זמן הגאווה מונעת מאיתנו לבקש עזרה מאחרים. האנונימיות היא תחילת תהליך הויתור עליהם.

להיות אנונימי באו.איי. פירושו להיות אחד מיני רבים, שווה בין שווים, לא טוב יותר ולא רע יותר מאחרים. הגיל שלנו, המצב המשפחתי שלנו, הרקע הכלכלי שלנו ורמת ההשכלה שלנו אינם משנים בתוך או.איי., כי לכולנו בעיה משותפת אחת והיא האכילה הכפייתית שלנו.

לכן, קבלת העובדה שאיננו טובים יותר או גרועים יותר מחברנו, מעמידה אותנו בעמדה של ענווה. היא מאפשרת לנו ללמוד ולהאזין בעניין רב לאחרים מכיוון שאנו מזדהים איתם ולעיתים אנו שומעים משהו שהם אמרו המהווה מפתח להחלמתנו אנו.

בפגישות או.איי. נהוג להשתמש בשמנו הפרטי בלבד. הדבר אינו נובע מהעובדה שאנו מתביישים  בחברותנו באו.איי. אלא בגלל ששמות משפחה פשוט אינם חשובים לנו כאן כמו שמעמד או הכסף אינם משנים כאשר אנו הופכים לאכלנים כפייתיים והם אינם משנים את סיכויינו להחלים. רבים מאיתנו חושבים בטעות שאנונימיות פירושה סודיות, למרות שאין הדבר כך.

הסברנו שהאנונימיות כעיקרון רוחני עוזרת לנו בהחלמתנו ומלמדת אותנו להימנע מרכילות. אולם ישנם חברים חדשים המגיעים לאו.איי. שחושבים כי האנונימיות פרושה סודיות ומפחדים לספר לאחרים על התוכנית ועל החברותא. הדבר אינו נכון, אנחנו יכולים לספר שהתוכנית שלנו מבוססת על תוכנית 12 הצעדים של האלכוהוליסטים האנונימיים, שאנו מתפללים את תפילת השלווה תוך אחיזת ידיים, שאנו עונים 'היי' לכל מי שמציג את עצמו כאכלן כפייתי וכו'. אך איננו חוזרים על הסיפורים האישיים שאנו שומעים בפגישות בפני חברי או.איי. או בפני אנשים אחרים. כלומר, כל הדברים האישיים הנאמרים ע"י החברים בקבוצה נשארים בחדר.

גם השימוש בשמנו המלא אינו שבירת אנונימיות. אמנם, לשם המשפחה אין שום חשיבות בתוך או.איי., אך רבים מאתנו נוכחו לדעת כי קל להם יותר לבקש עזרה מאחרים, או שעבודת השירות שלהם נעשית קלה יותר  כאשר הם משתמשים בשמם המלא. כמו כן, אין זו שבירת אנונימיות לעזור לחברים הנמצאים בצרה בתנאי שאיננו דנים בדברים האישיים שלהם. עלינו לזכור כי לא כל החברים מוותרים על הרגלי הרכילות כאשר הם נכנסים מבעד לדלתות או.איי. ורבים אינם בקיאים במסורות שלנו. לכן, בפגישות כדאי להתחלק באופן כללי ולשמור את הפרטים האינטימיים יותר למאמנים או לחברים שאנו סומכים עליהם שישמרו על האנונימיות שלנו.

באו.איי. אנו לומדים שההחלמה שלנו מגיעה באמצעות עקרונות ולא אישיות. אנו מגלים כי כל עוד אנו מתמקדים בעקרונות או.איי. יש ביכולתנו לעבוד בהרמוניה אפילו עם אנשים שאיננו מחבבים את אישיותם, ולפעמים דווקא מהם אנו שומעים את המילים שעוזרות לנו בהחלמתנו.

מאחר שכולנו שווים בתוכנית, לא יהיה זה נכון לבנות את תוכניתנו סביב אדם אחד כי בדרך כלל מגיע היום בו אותו אדם מאכזב אותנו בדרך כלשהי וההחלמה שלנו נמצאת בסכנה. לעומת זאת, עקרונות או.איי. אינם ניתנים לכישלון, הם סלע  מוצק עליו אנו יכולים לבנות חיים בעלי משמעות.

האנונימיות מעודדת ענווה. לכן, כדי לקדם את החלמתנו האישית אנו מטפחים את גישה של הענווה המרומזת במסורת זו. כאשר אנו ממשיכים לצמוח רוחנית, אנו מתחילים לאבד את הרצון ליוקרה הן באו.איי. והן בתחומים אחרים בחיינו. אנו לוקחים אחריות על מעשינו, מתמקדים רק במגרעות של עצמנו ולא מנהלים חשבון נפש של אף אחד אחר חוץ משלנו.

> חזרה לשתים עשרה המסורות