קולות של החלמה - מקראה יומית
במשך שלוש שנים יצאה קריאה לכל החברים בחברותא של או.איי. ברחבי העולם, לקבץ ציטוטים מתוך ספרות או.איי. שסייעו להם בעבודת התוכנית, ולהעלות הרהורים לגבי האופן שאמירות אלה ממשיכות להוות לגביהם השראה בהחלמה שלהם.
למעלה משמונה מאות התבטאויות אישיות של ניסיון, כוח ותקווה התקבלו, ומתוכן נבחרו, על ידי עמיתים חברי או.איי., 366 שנכללות במקראה היומית הזאת. מקורותיהם של הציטוטים הם הספרות שאושרה על ידי חבר הנאמנים והוועידה העולמית כגון שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, להיום, הימנעות, כלים להחלמה ומעבר לחלומות הפרועים ביותר שלנו.
קולות ההחלמה הללו אינם מייצגים את או.איי. בכללותו; הם נכתבו על ידי חברי או.איי. ולמען חברי או.איי. בתור מתן שירות אוהב.
בכל יום בשנה תוכלו למצוא את המשפט היומי בעמוד הבית של האתר. במדור זה תוכלו לקרוא את כל המשפטים שכבר פורסמו.
כל המשפטים היומיים
"באמצעות תפילה ומדיטציה אנו מתחברים עם כוח רוחני עליון, שנותן לנו כול שאנו זקוקים לו כדי לחיות במלוא היכולת הטמונה בנו."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 79
אני מתעוררת עם שחר, עוד לפני הזריחה, כדי להתחבר לכוח שמאחורי השמש העולה. באמצעות שילוב של תפילה, מדיטציה, קריאה וכתיבה, אני מעלה אנשים, מקומות ודברים אל האופק. ואז אני יושבת לי בשקט, שואפת אל קרבי את רצף הצבעים מן החשיכה עד הזריחה, בשעה שהאור מזין את נשמתי ומשכך את רגשותיי.
אני מתפעלת בשעה שהיום מציע מימוש פוטנציאל גדול יותר בכל תחום בחיי. תפילות פשוטות כמו "רצונך ייעשה" ו"תודה לך, אלוהים", עוזרות לי לשמר את מצב-הרוח הבוקרי שלי במשך כל היממה. מזון רוחני כזה גיליתי אך ורק באמצעות הימנעות מתמשכת מאכילת-יתר כפייתית. הפוטנציאל הגדול ביותר שלי מצוי מעבר לחיים שלי; הוא קיים בעשיית שירות לאחרים.
"… אהבת-בוסר היא רכושנית ושתלטנית."
- אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה שנייה, ע' 186
כמה פעמים הפכתי להיות שתלטנית? חיי סבבו סביב התביעה שכולם יעשו את הדברים בדרך שלי, והייתי אחוזת אובססיה לגבי הדרך "הנכונה". ואז כשזה לא הצליח, הייתי נעשית כה כנועה, עד שהאחרים יכלו בקלות להפוך אותי לקורבן. נקלעתי לאירועים בלתי-נסבלים רבים, רק כדי לרצות מישהו.
תוכנית ההחלמה הזאת עוזרת לי לגלות את עצמי. כשלמדתי מהם הצרכים האמיתיים שלי, יכולתי ליצור מערכות-יחסים ממשיות, משתפות.
על ידי פיתוח אהבה בשלה כלפי הכוח העליון שלי, ובכך שהפכתי להיות חברה של עצמי, הצלחתי להבחין בגבולות המפרידים בין הרצון שלי לבין רצון אלוהים. כעת הבחירות שלי מתמזגות יותר בשאלה "עד כמה חשוב הדבר הזה להחלמה שלי?" הפעילות של עקרונות התוכנית שומרת שבכל רגע אשאר ממוקדת בדברים החיוניים.
"תוכניתנו הינה רוחנית, לא דתית."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 10
התחנכתי בבית דתי. נהגתי ללכת לכנסייה בכל יום ראשון ולימדתי בבית-ספר של יום ראשון במשך חמש-עשרה שנים. אולם נזקקתי לאו.איי. כדי לגלות, מהי רוחניות.
כיום אני עובדת במספר משרות, ואני עסוקה מאוד.
אולם אני מקדישה שעה אחת בשקט, בכל בוקר, כדי לדבר עם אלוהים ולהתפלל. לפני או.איי. לא התפללתי בשביל עצמי אף פעם, אבל אינני יכולה להיות בהימנעות, מבלי שאלוהים ייקח ממני את האובססיה באופן יומיומי. הסוד הוא, שהוא רוצה שאני אבקש. אם אני עסוקה מכדי להתפלל, סימן הוא שאני עסוקה יותר מכפי שאלוהים התכוון שאהיה. כשפחד חודר לתוכי, אני מזכירה לעצמי, שאלוהים לא נתן לי את רוח הפחד. בשעה השקטה שלי אני שומעת: "אל פחד!" בדממה שבמחשבתי, אלוהים מעניק לי אומץ ושלווה.
"חגיגות היום הזה יסתיימו בחצות, ומחר אתעורר, מאושר על שאני בחיים ובהימנעות."
- להיום, ע' 151
חג, יום הולדת, חתונה – האירועים הללו מתגלגלים להם ומאפשרים לי לפנות לכלים שהתוכנית מספקת לי באהבה.
אני פותחת את יומי בכך שאני מבקשת את עזרתו של האלוהים כפי-שאני-מבינה-אותו. למדתי להרים את שפופרת הטלפון, ומילים חביבות מקדמות אותי מן העבר השני. הן מזכירות לי בעדינות את הכאב שבעבר חשבתי שלעולם לא יעזוב אותי, ואת הדבר החשוב ביותר שאעשה היום: השמירה על ההימנעות שלי.
הכרת-תודה אופפת אותי, אני אומרת תודה בשקט, ועוברת בשלום את היום שלי.
כשאני מניחה את ראשי למנוחה, הכרת-תודה מרדימה אותי בנעימות.
"לאורה של המסורת השביעית אנו מתחילים לראות ברור יותר מה צריכים להיות הגבולות שלנו. אנו מתחילים להתחלק בפגיעוּתנו עם אחרים באו.איי., מבלי לצפות מהם לשאת בנטל של האחריות שלנו."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 134
מסורת שבע נראית ממבט ראשון מובנת-מאליה: הקבוצה תתמוך בעצמה מבחינה כספית ומבחינת השירות. אולם כשמתבוננים מקרוב, מגלים במסורת שבע הבט אישי יותר. מסורת זו מורה לי איך "לתמוך בעצמי" בכוחות עצמי בחיים הפרטיים שלי. אם לפרט, פירוש הדבר הוא שאינני יכול לצפות מאחרים שיישאו בנטל שלי, יבצעו את הדברים הנתונים לאחריותי, או יקחו על עצמם את הכישלונות או את ההצלחות שלי. וגם אני איני אמורה לעשות דברים כאלה במקום אחרים. הרעיון הזה כל-כך משחרר!
מסורת שבע מקבילה, כמדומה, לצעד שבע. הצד המשותף להם הוא הענווה. בצעד שבע אנו מבקשים, מתוך ידיעה מלאה של מי אנחנו בעיני הכוח העליון שלנו, שהחסרונות שלנו יוסרו מעלינו; במסורת שבע, ענווה אמיתית מניעה אותנו ליטול על עצמנו אחריות בחיים הפרטיים שלנו ובחברותא. פעם נוספת אני מתפעלת מן החוכמה ומן המורכבות של אורח החיים על פי שנים-עשר הצעדים.
