קולות של החלמה - מקראה יומית
במשך שלוש שנים יצאה קריאה לכל החברים בחברותא של או.איי. ברחבי העולם, לקבץ ציטוטים מתוך ספרות או.איי. שסייעו להם בעבודת התוכנית, ולהעלות הרהורים לגבי האופן שאמירות אלה ממשיכות להוות לגביהם השראה בהחלמה שלהם.
למעלה משמונה מאות התבטאויות אישיות של ניסיון, כוח ותקווה התקבלו, ומתוכן נבחרו, על ידי עמיתים חברי או.איי., 366 שנכללות במקראה היומית הזאת. מקורותיהם של הציטוטים הם הספרות שאושרה על ידי חבר הנאמנים והוועידה העולמית כגון שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, להיום, הימנעות, כלים להחלמה ומעבר לחלומות הפרועים ביותר שלנו.
קולות ההחלמה הללו אינם מייצגים את או.איי. בכללותו; הם נכתבו על ידי חברי או.איי. ולמען חברי או.איי. בתור מתן שירות אוהב.
בכל יום בשנה תוכלו למצוא את המשפט היומי בעמוד הבית של האתר. במדור זה תוכלו לקרוא את כל המשפטים שכבר פורסמו.
כל המשפטים היומיים
"הסוד המופלא להצלחה בתוכנית הזו הוא דווקא בכך: חולשה. חולשה, לא עוצמה, היא הקושרת אותנו אל חברינו ואל כוח עליון, ואיכשהו מאפשרת לנו לעשות מה שלא היינו יכולים לעשות בכוחות עצמנו בלבד. גילינו שאם אנשים שמשתתפים בתוכנית הזו אוהבים אותנו, הרי אין זה בזכות עוצמתנו, אלא בזכות חולשתנו ובזכות הנכונות שלנו לחלוק אותה עם אחרים."
- אכלני-יתר אנונימיים, מהדורה שנייה, ע' 4
כמה פעמים חששתי לשתף אחרים במאבקיי, או בעובדה שפגמי האופי הנושנים שלי חזרו – מתוך בושה על כך שאינני מושלמת ואינני מנצחת בכל סיבוב?
בכל פעם שאני מוצאת בעצמי את האומץ לשתף אחרים, אני מגלה שאנשים מקבלים אותי ברצון רב יותר מכפי שאני מקבלת את עצמי. אנשים בתוכנית משתתפים בנצחונותיי ומריעים לי, אבל יכולתם לקבל את חולשתי, היא אשר מחזירה אותי לכאן.
"למען אכילתנו הכפייתית הפכנו את עצמנו לנושא ללעג, והרסנו את בריאותנו."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 7
אני הייתי ההתגלמות של אכילת-היתר הכפייתית שלי. איבדתי את זהותי ולא היה לי שום כיוון בחיי. חוסר-השפיות שבניסיון למלא את הריקנות הרגשית ואת החלל הרוחני באוכל, כסס בי.
איבדתי את בריאותי, את יכולתי לעבוד, ואת נישואיי למחלה הזאת. אני עדיין חיה ללא הדברים האלה, אבל אני רואה את השמחה ואת החירות שבהחלמה. אינני חשה חרטה ולא אומרת "אילו רק…" אלא רק מרגישה אסירות-תודה ענווה על כך, שהטירוף של החיים שלי תועל לדרך שהובילה אותי לאלוהים ולהחלמה היומיומית שלי.
"חלק מאיתנו לא האמין באלוהים. איבדנו את התקווה למצוא פיתרון לבעיתנו, אם פירוש הדבר היה [שעלינו] 'למצוא אלוהים'."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 10
נמנעתי מלבוא לחדרים הללו, בפירוש משום שלא התכוונתי לעסוק בעניין של אלוהים. באתי לכאן מפני שרציתי, בכל הפשטות, לשלוט בבעית המשקל שלי. הייתי אגנוסטית מושבעת; עבורי לא הייתה כלל משמעות לשאלה, האם האלוהים קיים או לא.
במשך חודשים אחדים היה עליי "לעשות כאילו". רק כאשר בחנתי את ההתנסות שלי באו.איי., והבנתי שהכוח העליון שלי הוא שהיה המניע הראשי בהחלמה שלי לאורך כל הדרך, הבנתי שפיתחתי יחסים ממשיים עם כוח עליון.
רק כאשר נעשיתי מודעת לכל הדורונות שקיבלתי, ביקשתי לדעת מי נתן לי אותם. איזו הבנה מרעישה: המתנות היו אלוהיות ללא-ספק, ומכך נובע שגם הנותן היה מוכרח להיות אלוהי.
"עבור רובנו, הגורם המרכזי בהתעוררות רוחנית זו היה ההחלטה שלנו לבטוח בכוח עליון בכל תחומי חיינו."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 81
ביום שהלכתי לפגישת או.איי. הראשונה שלי ב-1979, הייתי שמנה, אומללה, ואכלתי ללא-הרף אכילת-יתר. בפגישה ההיא קיבלתי את מתת ההימנעות מאכילת-יתר כפייתית. אני עדיין מבקשת את המתנה הזאת מדי יום ומקבלת אותה בתודה. אין ספק שמקורה הוא בכוח גדול ממני, מפני שאני בוודאי לא הבאתי את השינוי הזה.
לפני או.איי. לא הכרתי את אלוהים, ולא זיהיתי את ההתעוררות הרוחנית הזאת כשזכיתי לה. אני סבורה שקיבלתי את המתת של שנים-עשר הצעדים של או.איי. כדי שאוכל להחלים ממחלתי. יישום צעדים אלה בחיי היומיום שלי שינה את חיי, והצורך לאכול באופן כפייתי עזב אותי.
כיום אני סומכת על הכוח העליון שלי ותלויה בו בכל דבר בחיי. הדברים תמיד מצליחים כשאני מוסרת אותם לידי אלוהים.
אלוהים: אני אוהבת אותך, אני נותנת בך אמון ואני מודה לך.
"אחד ההבטים של התוכנית הזאת שמחזיק אותנו כאן, הוא ההבטחה להחלמה קבועה מהמחלה המבלבלת הזאת."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 67
יום אחר יום אני מודה בחוסר-האונים שלי לגבי האוכל, ולגבי כל דבר אחרי בחיי. כשאני מוסרת את חוסר-האונים שלי לאלוהים, אני מסכימה לקבל עזרה. אני מבקשת מן הכוח העליון שלי להראות לי מהו רצונו עבורי, וכן יכולת להתרכז בהחלמה.
כשאני קוראת בספרות שנים-עשר הצעדים, זה מזכיר לי שאני לוקה במחלה, וכי יש ביכולתי להחלים, יום אחד בכל פעם. התוכנית מלמדת אותי שעליי להתחייב לעבוד ולחיות ברוח הצעדים. לשמור על ההימנעות, למסור דין-וחשבון למאמנת שלי, לתת שירות, ולכפר על מעשיי – אלה הם חלק מן הפעולות שבזכותן אני בהימנעות. כשאני מקיימת את המחויבויות הללו מדי יום ביומו, אני זוכה להבראה, לאושר, לשמחה ולחירות שחמקו ממני לפני התוכנית.
אני אסירת-תודה לאלוהים, למשפחתי, למשפחת-או.איי. שלי ולכל אלה אשר אוהבים אותי ללא-תנאי, על העזרה שהגישו לי, בהפיכתי לאישה שאני אמורה להיות. החלמה מתמדת היא דבר אפשרי, ואני ראויה לקבלה.
