קולות של החלמה - מקראה יומית
במשך שלוש שנים יצאה קריאה לכל החברים בחברותא של או.איי. ברחבי העולם, לקבץ ציטוטים מתוך ספרות או.איי. שסייעו להם בעבודת התוכנית, ולהעלות הרהורים לגבי האופן שאמירות אלה ממשיכות להוות לגביהם השראה בהחלמה שלהם.
למעלה משמונה מאות התבטאויות אישיות של ניסיון, כוח ותקווה התקבלו, ומתוכן נבחרו, על ידי עמיתים חברי או.איי., 366 שנכללות במקראה היומית הזאת. מקורותיהם של הציטוטים הם הספרות שאושרה על ידי חבר הנאמנים והוועידה העולמית כגון שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, להיום, הימנעות, כלים להחלמה ומעבר לחלומות הפרועים ביותר שלנו.
קולות ההחלמה הללו אינם מייצגים את או.איי. בכללותו; הם נכתבו על ידי חברי או.איי. ולמען חברי או.איי. בתור מתן שירות אוהב.
בכל יום בשנה תוכלו למצוא את המשפט היומי בעמוד הבית של האתר. במדור זה תוכלו לקרוא את כל המשפטים שכבר פורסמו.
כל המשפטים היומיים
"… אכילה כפייתית היא מחלה, ולא ניתן לשלוט בה על ידי כוח-רצון. אף לא אחד מאיתנו בחר בהפרעה הזאת…"
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 1
אני מרגישה חירות לשמע הרעיון הזה. אינני אחראית לכך שאני לוקה במחלה. יותר אין לי צורך להלקות את עצמי על כך שאני אכלנית-יתר כפייתית. אף כי רבים מחבריי נשבעים לי שכוח-הרצון הוא התשובה לבעיות המשקל שלהם, הוא לא עושה שום דבר בשביל המחלה שלי.
השימוש בכוח-הרצון נגד ההתמכרות הזו, הוא כמו השימוש באנטיביוטיקה נגד וירוס. זה כלל אינו משפיע.
הדבר שדווקא מצליח להילחם נגד המחלה הזאת, זה עבודת הצעדים. כשאני באמת עושה אותם, אני מחלימה מבחינה רוחנית, רגשית וגופנית. ואז יש ביכולתי להאמין מכל הלב, במה שצעד אחד אומר לי: אינני אחראית למחלה הזאת.
אינני חלשה עקב חוסר בכוח-רצון. אני חזקה משום שאני נלחמת נגדה; וכאשר הכוח העליון שלי עומד לצדי, אין דרך שהמחלה תוכל לנצח.
"אנו מוצאים שלעתים קרובות מוביל אותנו הכוח שלנו דרך הטעויות שלנו."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 99
אילו הדברים היו מתנהלים כרצוני, הייתי הולכת תמיד בנתיב סלול וישר, שיוביל אותי הישר אל מטרותיי. לכוח העליון שלי יש דעה שונה, כמדומה. אף כי הנתיב של שנים-עשר הצעדים מסומן היטב, אני תמיד יורדת ממנו ומשוטטת בשביל מתפתל העובר בשטח מפתיע. מסירה של רצוני וחיי להשגחת אלוהים כפי שאני מבינה אותו, פירושו שאני מפסיקה לדרוש מעצמי, מאחרים, מהחיים, שיהיו מושלמים. במקום זאת אני נרגעת ונהנית מן הנוף הנשקף אליי מן הסטיות המוזרות בדרכי. ייתכן שאחוש אבודה ומבולבלת, אבל אלוהים מכיר את הדרך.
לפעמים אני מנסה לעשות קיצורי-דרך, ובסופו של דבר פוגעת בעצמי ובאחרים. אז אני מכפרת על כך וחוזרת אל הדרך. ההסתבכויות שלי מלמדות אותי, אלו נתיבים מובילים למבואות סתומים, וכך אני יכולה להימנע מהם בעתיד. אני שוגה פעמים רבות, אבל אינני יכולה להפסיד באמת, כל עוד אני חוזרת שוב ושוב אל החברותא של או.איי. ואל שנים-עשר הצעדים.
"ההחלמה היא תוצאה של חיים על פי תוכנית שנים-עשר הצעדים של אכלני-יתר אנונימיים."
- התחייבות להימנעות, ע' 1
ההימנעות היא דבר פשוט מאוד עבורי . פירושה להימנע מאכילת-יתר כפייתית, ולהמשיך לעשות את התוכנית שלי. אני אוכלת אכילת-יתר כפייתית אם אני מסתובבת במטבח ודוחסת אוכל לתוך הפה ללא מחשבה. כפייתיות זה כאשר אני לא קוראת, לא כותבת, לא מתקשרת, ולא משתמשת בכלים האחרים. כפייתיות זה כאשר אינני משתמשת בצעדים ולא מדברת עם הכוח העליון שלי.
הימנעות זה לאכול ארוחות מאוזנות, תוך שימוש בכלים של או.איי., לקיים את הצעדים ואת המסורות, לאמן ולעשות סוגי שירות נוספים. אני מסוגלת לאכול גם ירקות בבולמוס, לכן אין לי רשימת אוכל שמגדירה את ההימנעות שלי. לעומת זאת, קיים מעשה שמערער את ההימנעות שלי: אכילה כפייתית – להאכיל רגשות, לאכול בבולמוס, לדחוף לעצמי אוכל.
ההחלמה מתבטאת בשלושה מישורים – גופני, רוחני ורגשי. ואם אמנה את המישור הגופני בלבד (אימוץ של תוכנית אכילה), הרי שאחמיץ שני חלקים חשובים של ההחלמה.
"אנו משלימים את הכפרה על טעויותינו בעבר, על ידי שינוי של מעשינו בעתיד."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 63
אף ייתכן שהדבר משפיל, להתנצל על דבר שעשיתי שלא כשורה, קל לחוש חרטה כשהכאב על שגיאה שנעשתה לאחרונה עדיין רענן. המחויבות שלי לצעד התשיעי שרירה וקיימת, אם אני ממשיכה לשפר את התנהגותי אחרי שרגש החרטה הראשוני חלף.
לכפר על משהו פירושו לתקן אותו. כדי להשתחרר מעיי החורבות של עברי, עליי לעשות יותר מאשר להתנצל ותו-לא, כשאני פוגעת באדם אחר. עליי לשנות את התנהגותי. דבר זה עלול להיות קשה, ולפעמים אפילו מתסכל, בייחוד כאשר דפוסי ההתנהגות והאמונות שהיו נחלתי בעבר חזקים מכפי שחשבתי. אולם כאשר אני ממשיכה לעשות את הצעדים הדבר מוביל אותי דרך השלבים הקשים עד שאני מגיעה להתנסויות חדשות של חירות ואושר.
פירות ההחלמה מהווים מניע חזק להשתנות, אבל לצד התקווה לעתיד זוהר יותר, קיימת גם התוצאה, החזקה לא פחות, שבאה כשלא משתנים – האכילה הכפייתית. אם לא אשנה את המחשבות ואת המעשים שלי כך שיפחיתו את הנזק שאני עלולה לגרום בעתיד, אני אוכַל אכילת-יתר. לגביי, לאכול אכילת-יתר פירושה למות.
כדי לחיות את חיי היטב, עליי להמשיך להשתנות, לגדול ולנקות את הריסות העבר – ואת אלה של ההווה. אם אעשה זאת, חיי יהיו טובים יותר מכפי שיכולתי לשער אי-פעם. אני מודה לכוח העליון שלי על או.איי!
"במקום לפעול על פי הדחף, אנו עוצרים לזמן מספיק כדי לגלות את רצון אלוהים בשבילנו. ואז, במקום להשתמש בכוח-הרצון, אנו מרפים ומושיטים יד על מנת לקבל עזרה מן הכוח העליון שלנו. כל מה שעלינו לומר הוא 'אלוהים, עזור לי לבצע את רצונך'."
- שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 21
במשך ההחלמה שלי, אני לומדת להתקדם לאט יותר ולהקשיב לקול בתוכי שהוא הכוח העליון שלי. הנוכחות הזאת תמיד איתי, אבל בתוך כל המהומה של חיי היומיום, ועקב רצוני לעשות את הדברים בדרכי, לעתים קרובות הקול הזה מושתק. כשאני מאטה ומתכוונת אליו, אני שומעת אותו בקול רם וברור.
כשאני חוזרת לצעד שלוש באמצעות המילים הללו, בכל פעם שאני זקוקה לכך, אני חיה את ההחלמה שלי.
זהו נס אמיתי – לדעת שבאמצעות המילים הספורות המהוות את תפילתי – עזור לי לבצע את רצונך – אני יוצאת מתוך עצמי ועוברת למשהו גדול יותר. זה תמיד מנחה אותי ותמיד זה כמו מתנה – משום שכאשר אני מבקשת נכונות לעשות את רצון האל, אני מוותרת על השליטה במה שאני חושבת שיקרה. וזה תמיד מפתיע אותי.
