החבר החולה
אני ב – OA כבר הרבה זמן. שמרתי על מספר תוכניות אוכל שונות ועבדתי את התוכנית כמיטב יכולתי גם במהלך הריונות, הנקות, טיולים וכל המורדות והעליות שהחיים הציבו בפני. הרגשתי כמו "בן אדם נורמלי" מכיוון שההתמכרות לאכילת היתר נעלמה. אני נמנעת ממאכלים מסוימים שגורמים לי לאי שפיות ולאכילת יתר. אני עושה פעילות גופנית על בסיס קבוע. אני עובדת את הצעדים, אני מוסרת את חיי ואת הרצון העצמי שלי לכוח עליון. זה מדהים עד כמה שזה עובד! כתוצאה מעבודת ...לקריאת המאמר המלא »
"מרווח והפסד"
בחרדה ציפיתי ליום ה- 30 של ההימנעות כדי שאוכל לדעת עד כמה נהדרת הייתי. נכון? לא נכון!!!! הייתי מאד מאוכזבת הבוקר. יש לי את המתקן המשונה הזה בחדר האמבטיה שלנו. שקלתי את עצמי רק כדי לגלות באימה שירדתי רק 4 קילו. איך זה יכול להיות? איפא טעיתי? אולי המאזניים מקולקלים? לא! איך אוכל לספר למאמנת שלי? איך אוכל לספר לקבוצת או. איי. בפגישה? רציתי לרדת לפחות 5 עד 7 קילו בחודש. בקצב הזה יקח לי שנה להגיע למשקל המטרה! ...לקריאת המאמר המלא »
" לפחד ורשה "
הגעתי לאואיי לפני שמונה שנים, מלאה פחדים וטינות. היה לי תסביך נחיתות ולבשתי מידה 50 עד 52. הייתי במידה הזאת מאז היותי בת 13. הרגשתי שאני "לא שווה". כעת אין בי פחד, ורכשתי לי גישה של הכרת תודה. גיליתי מוּדעוּת חדשה ואני מרגישה שאני חלק מהמין האנושי, לא בשולי המין האנושי. הודות לאואיי אני לובשת מידה 44 מזה שש שנים. מדי פעם, עדיין יש לי בעיות בקשר לתגובות שלי, אף על פי שאני מודעת לכך ומנסה להפסיק את זה. במשך 45 ...לקריאת המאמר המלא »
" הסתכלו עלי עכשיו "
לפני שהצטרפתי לאו. איי. נאבקתי לשלוט במשקל שלי באמצעות דיאטה ופעילות גופנית. הייתי מצליחה ואז עולה שוב במשקל, מעגל שעליו חזרתי לפחות 3 פעמים במהלך 10 שנים. בשלב מסוים היה המשרד שלי קרוב למכון כושר אפרורי שהיה פופלארי בקרב צעירים שריריים. הרגשתי מטופשת להצטרף; הייתי אישה עגולה בגיל העמידה. אבל המחיר הנמוך ומרחק ההליכה הקצר מהעבודה היו משכנעים מספיק כדי לגרום לי להתגבר על חוסר הביטחון שלי. תוך מספר רודשים שבהם הלכתי למכון 3 פעמים בשבוע, גליתי משהו ...לקריאת המאמר המלא »
" התוויה לחיים "
מייפליין שבועי 12 במארס התוויה לחיים השתתפתי בפגישת אואיי הראשונה שלי לפני ארבע שנים. בסך הכול רציתי לרדת 9 ק"ג. הייתי תלמידה אטית. שלושה חודשים לאחר מכן לקחתי לי סופסוף מאמנת, והתחלתי לצעוד בדרך להחלמה. היה לי קשה לשמור על ההימנעות. רציתי שזה יהיה קל. שמרתי על ההימנעות שישים ואפילו תשעים יום, ואז הרגשתי שמגיע לי "לשבור את הכלים" ולעשות מה שרציתי: לאכול מה שרציתי, בכמויות שרציתי ובזמנים שרציתי. הדבר היחיד שהצלחתי באמת לעשות, היה לחזור ולבוא לפגישות. שנתיים לאחר מכן הייתי ...לקריאת המאמר המלא »
