9 בספטמבר

היו מצבים שבהם נעמוד בפני החלטה חשובה, ונרצה לדעת מה רצונו של הכוח העליון שלנו. ייתכן שמאמננו או חברינו באו.איי. יציעו שנתפלל בנוגע לכך, ונבקש מאלוהים שיגביר את רצוננו לנקוט בפעולה אם אנו אמורים לנקוט בה, או שיפחית את רצוננו לכך, אם איננו אמורים לנקוט בה."

-    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 78
התפילה הפשוטה הזאת עזרה לי להחליט בהזדמנויות רבות, למן הצורך לבחור אוכל ועד לקבלת החלטות משנות-חיים. לפני או.איי. הייתי מורטת לי את השערות – ואת העצבים – בגלל צורך להחליט ולוּ גם בקשר לדבר הקל ביותר, מפני שחשבתי שעליי למצוא את האפשרות המושלמת שתביא לתוצאות שרציתי בהן. כול הדאגה והלחץ האלה סיפקו לי תירוץ מצוין לאכול אכילת-יתר, אבל מעולם לא עזרו לי לקבל החלטה נבונה.
אולם בצעד שלוש אני מוסרת את רצוני ואת חיי לידי אלוהים כפי שאני מבינה אותו, וזה כולל גם את ההחלטות שלי ואת תוצאותיהן. כיום, כשאני ניצבת מול הצורך להחליט, אני יכולה לעשות פסק-זמן כדי לברר מהו רצונו של הכוח העליון שלי בשבילי, ולסמוך על כך שהתשובה תבוא, אם אהיה פתוחה להקשיב.

8 בספטמבר

"לגבי רבים מאיתנו, נכונותנו לשלם עבור עצמנו הינה סימן שאנו מחלימים ומתבגרים רגשית."
-    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 132

למדתי לדעת שלמסורת השביעית יש משמעות מעבר לעובדה ששמים שני דולרים בסלסלה בעת הפגישה. שירות לקבוצה שלי, לקבוצת הקישור, לאזור ולאו.איי. בכלל אף הוא חלק מן המסורת השביעית.

כשאני מתלוננת על משהו שאו.איי. אינו עושה, כמו לסייע לחדשים, הרי שאני הופכת להיות חלק מן הפיתרון כאשר אני פותחת קבוצה לחדשים. כשאני נוטלת חלק בבריאות של הפגישות שלי, אני מקבלת על עצמי אחריות לחלק שלי בבריאות של או.איי. ככלל.
נטילת אחריות על עצמי היא אות רב-משמעות לגדילה רגשית ורוחנית. כמו כן, זוהי הזדמנות לתרגל אותם עקרונות רוחניים, מאחר שהזדמנויות לשירות מעלות חלק מפגמי האופי שלי, כגון פחד, רצון-עצמי משתולל, או התחסדות. אבל אין צורך להמתין עד שאהיה מושלמת כדי לעשות שירות. כשפגמי האופי האלה מתגלים, אני יכולה לעשות את צעדים ארבע עד תשע, ולפתוח את עצמי להחלמה רוחנית גדולה עוד יותר.

7 בספטמבר

"כל פגם אופי שיש לנו היום, שירת אותנו בנקודה כלשהי בחיינו, ועלינו להכיר בעובדה זו."
-    שנים-עשר הצעדים ושתים-עשרה המסורות של אכלני-יתר אנונימיים, ע' 46

אחרי שנים של החלמה, לפעמים אני עדיין חוששת מפני אנשים, וכואב לי לומר להם למה אני זקוקה. קל לי יותר להישאר על הדרך להחלמה, כשאני מודה בכך שהיה זמן בחיי שבו חלק מן האנשים הקרובים אליי ביותר הפחידו אותי; הם נהנו לגלות למה אני זקוקה, רק כדי לוודא שלא אשיג זאת. מה שאני מכנה כיום פגם באופי, היה פעם פשוט כלי הישרדות. כשאני מלקה את עצמי על כך שהשתמשתי באחד מאותם כלים נושנים, זה חסר-טעם כמו בולמוס אכילה: אז יש לי שתי בעיות – גם הפגם וגם ההלקאה – במקום אחת.

כיום, כשאני מרגישה כורח להפעיל את הפגם הנושן, יש ביכולתי לזהות את הפגיעה הישנה, למסור אותה להשגחת אלוהים, ולאחר מכן לנהוג כאילו יש לי גם את המעלה המקבילה לפגם שלי. למשל, אם בעבר רציתי לרצות אנשים, כעת אני שואפת לרצות את הכוח העליון שלי.

אירועים בבית או. איי.לחודשים ספטמבר -אוקטובר 2010

אירועים בבית שלנו בית או.איי. הרואה 179 ר"ג

בכל יום ראשון בין השעות 20:00-19:30 קבלת פנים לחדשים ולחוזרים ומשעה 20:00 תתקיים פגישה , מתאים לכולם.


בתאריך 26.9.10 יום ראשון בין השעות 19:30-17:45 מיני מרתון בנושא "הימנעות אחרי החגים,נגמרו התרוצים.דמי קופון 20 ש"ח

"סדנת צעדים"